המשפחה שלה הייתה משפחה מאושרת, מבוססת כלכלית, משפחה כמעט מושלמת. את רונית פגשתי השבוע לאחר שיחת טלפון שנעשתה מיוזמתה ובה אמרה לי, שהיא חייבת לפרוק מעליה מטען כבד שרובץ על ליבה. למרות שסיפורה יפורסם בעילום שם, הרי שהוא יביא לדבריה מעט מזור לנפשה. רונית היא בחורה בשנות העשרים לחייה, חתיכה אמיתית. ניתן לומר בהחלט, כי אין גבר, שלא יסיר את מבטו מההגה, כשרונית תעבור ברחוב. רונית היא בת בכורה במשפחתה.
אביה עובד בחברה ממשלתית ומרוויח משכורת מכובדת. אימה של רונית עובדת בחצי משרה ואת שאר יומה מקדישה לילדיה. רונית מצהירה, שהיא קשורה לאחיה הקטנים בכל נימי נפשה. לאחר סיום שירותה הצבאי בתפקיד קצונה, שכרה רונית דירה בתל אביב יחד עם חברה מילדות.
"בתור ילדה", מספרת רונית, "לא היה חסר לי כלום מבחינה חומרית. היה לי כל מה שרציתי. אפשר לומר שהיינו משפחה עשירה. הילדים בכיתה תמיד קינאו בי. הייתי לובשת את הבגדים הכי IN , קונה בחנויות הכי יקרות. הוריי היו נוסעים לעיתים קרובות לסופי שבוע ומשאירים את הבית ריק, כך שהייתי עורכת בו מסיבות כיתה עם מוזיקה וכיבוד עד אור הבוקר".
אז למעשה, ניתן לומר, שהייתה לך ילדות מאושרת ולא חשת חסרת דבר.
"זהו, שהיום אני יודעת בדיעבד, שעם כל העושר החומרי, כנראה שהייתה חסרה לי דמות של אב. אבי עובד בתפקיד חשוב, בעבודה שדורשת ממנו להיות הרבה שעות מחוץ לבית. כך שאומנם כסף היה בשפע, אבל את דמות האב זכיתי להכיר בעיקר מרחוק. הייתי מקבלת דמי כיס ביד רחבה, אבל רק אם הייתי מביאה ציונים טובים במבחנים. ציון מתחת ל-80 לא היה עובר. במקרה כזה, לא הייתי מקבלת דמי כיס באותו שבוע. היו עונשים של ריתוק לבית, אבל רק במקרים קיצוניים באופן כללי. הייתי מה שניקרא 'ילדה טובה ירושלים'".
הבריחה מאבא 1
האם הורייך היו עקביים בנוגע לדרישה שתגיעי להישגים גבוהים בלימודים?
"לא. רק אבי התעקש על הציונים הגבוהים. עם כל אהבתי לאימי, אני יכולה לומר עליה, שהיא הייתה אישה חלשה ותלותית מידי באבי וכל מה שהוא היה אומר, היה מבחינתה קדוש. אבי היה תמיד הדמות הדומיננטית בין שניהם. היו מצבים שמספיק שהוא היה מרים את קולו הייתי מתאבנת מפחד".
האם היו גם גילויי אלימות מצידו?
"אלימות - ממש לא. אבל פעם אחת הוא החטיף לי סטירה מצלצלת. בחיים אני לא אשכח את היום הזה. הוא רתח מעצבים והחטיף לי סטירה חזקה. חמשת אצבעותיו הותירו סימן אדום על לחיי. הייתי בכיתה י"א, באותו יום הייתה מסיבת יום הולדת לחברה טובה שלי לא יכולתי להראות את הפרצוף שלי במסיבה ושיקרתי לחברים שאני חולה. אני חושבת, שבאותו היום שבו אבי הרים עליי יד, חדרה לליבי טינה כלפיו, טינה שהשתדלתי להדחיק ושלא רציתי להודות בקיומה.
כבר באותו יום החלטתי שאני לא רוצה לחיות תחת מרותו של אבי ושכאשר אשתחרר מהצבא, אעזוב את העיר ואשכור דירה בתל אביב. כך באמת עשיתי".
האם כשעברת לגור בתל אביב, היו לך תוכניות ללמוד מקצוע? להגיע לתואר כלשהו? אחרי הכול, היית תלמידה טובה בלימודים.
"כן, היו לי תוכניות בנוגע ללימודים ואכן נרשמתי למכללה והתחלתי ללמוד לתואר ראשון".
כיצד מימנת את הלימודים? האם הורייך סייעו לך?
"כן. אבא שלי שילם את שכר הלימוד. בהתחלה, כשעברתי לתל אביב, הם היו באים אליי הרבה לבקר. מצידי רציתי שרק ילכו ויעזבו אותי בשקט".
מדוע בעצם? משתמע מדברייך שהורייך הם אנשים תומכים ומחנכים ובסך הכול מעוניינים בטובתך?
"נכון, ככה זה נראה על פניו. זאת הסיבה שעד היום איני מבינה מדוע הגעתי לאן שהגעתי". רונית משתתקת ומנסה לברור את המילים המתאימות להמשך סיפורה. אודה שלא ציפיתי להמשך שבא מפיה.
"באחד הערבים", היא ממשיכה:"חברתי לדירה, אמרה לי שהזמינה אורח לדירתנו ושאלה אותי אם אוכל להסתובב קצת בחוץ ולחזור יותר מאוחר. עניתי לה שאין בעיה, חשבתי לעצמי, אולי סוף כל סוף היא הכירה את אביר חלומותיה. יצאתי ואיחלתי לה ערב נעים. כשחזרתי לדירה, חברתי אמרה לי שהיא צריכה לשוחח איתי על עניין חשוב. היא התחילה לדבר על כך שלאחרונה, קשה לה לממן את לימודיה, שהמינוס שלה בבנק הולך וגדל ושהוריה לא יכולים לעזור לה, מכיוון שהם אנשים מבוגרים וחולים. בהתחלה חשבתי, שהיא רוצה ממני הלוואה או משהו כזה אבל היא פטרה את דבריי בהינף יד ואמרה לי שמצאה פיתרון קל יותר למצב.
שאלתי אותה איזה פתרון מצאה והיא אמרה שהבחור, שיצא הערב מביתה, השאיר לה כסף. אמרתי לה, שאני מקווה שזה לא מה שאני חושבת והיא השיבה שכן, שקיבלה מהבחור כסף תמורת קיום יחסי מין. הייתי מזועזעת. כעסתי מאוד. צרחתי עליה וקיללתי אותה בשמות שונים אבל היא לא התרגשה ואמרה לי שאני סתם עושה עניין ואפילו אמרה לי שהיה לה נחמד. אמרתי לה, שאחפש דירה ואעזוב כמה שיותר מהר את הדירה. כל הלילה לא הצלחתי לישון. בבוקר שלמחרת, חברתי בכתה והתחננה לפניי שלא אעזוב. נשארתי איתה".
'תמיכה כלכלית'
מה קרה לאחר מכן?
"הסתבר, שחברתי פרסמה מודעה בעיתון שהיא זקוקה ל'תומך כלכלי', כך היא קראה לזה, וההצעות החלו לזרום. גברים החלו לבקר בדירה שלנו בקביעות ואני השתדלתי להעלים עין. יום אחד אמרתי לה בצחוק, שאם יגיע מישהו חתיך במיוחד, ש'תעביר אותו' אליי".
רצית להכיר מישהו כבן זוג ?
"לא יודעת, אולי רציתי סתם להשתעשע. יום אחד הגיע בחור חתיך במיוחד, בשנות השלושים לחייו. הסכמתי להיות איתו ולפני שיצא, השאיר לי על השולחן סכום כסף נכבד".
לא נרתעת מכך? מעצם העובדה שגבר משלם תמורת יחסים איתך?
"האמת היא, שבאותו הזמן לא חשבתי על כלום. היה לי נחמד. לקחתי את הכסף והמשכתי כרגיל בחיי. המפנה חל כאשר התפתיתי, בטיפשות רבה, להמשיך עם העניין ועם השטויות של חברתי והמשכתי להיפגש עם גברים נוספים".
מדוע עשית זאת בעצם? הרי אביך שילם את שכר הלימוד שלך והצלחת לממן את שכר הדירה. מדוע הגעת לשפל מדרגה שכזה?
"נכון, את צודקת. זאת הייתה טעות איומה. הכסף סנוור אותי. בדיעבד, כל העניין היה פשוט דוחה. אבל זה נמשך ופשוט זרמתי עם זה".
היכן היו הורייך בתמונה? האם לא שמרת עימם על קשר?
"האמת היא, שהקשר עם הוריי הלך והתרופף. אבי היה מפקיד לי כספים. עם אימי הייתי משוחחת מידי פעם בטלפון, אבל לבקר הייתי נוסעת רק בחגים או באירועים מיוחדים. כשהייתי מגיעה להורים הם היו אומרים: "הנה סנטה קלאוס הגיע", כי הייתי באה עם המון מתנות להוריי ולאחיי הקטנים וכולם חשבו שאני מרוויחה את כספי מעבודת מלצרות".
היו רגעים ששאלת את עצמך: למה אני ממשיכה עם הדרך הזאת?
"כן. היו לי הרבה רגעים כאלה. אבל תל אביב היא עיר גדולה, לא כולם מכירים את כולם כמו בעיר קטנה ולכן, לא היה לי ממש אכפת, כל עוד אנשים לא מכירים אותי. דרך אגב, באותה תקופה, היחסים בין אבי ואימי החלו לחרוק, אימי הייתה מתקשרת אליי בוכה ואומרת לי שהיא חושדת שאבי בוגד בה. אני הייתי מרגיעה אותה ואומרת לה שזה לא יכול להיות מכיוון שהם תמיד הסתדרו ביניהם".
הבריחה מאבא 2
היית למעשה נערת ליווי. כיום, אינך עוסקת בכך. איך סיימת לעסוק בכך?
"זה נגמר רע מאוד. הרבה יותר נורא ממה שחשבתי לעצמי. יום אחד, קיבלתי שיחת טלפון לנייד ומישהו אמר לי שהיה אצלי בדירה ושחבר טוב שלו מהעבודה מעוניין להיפגש איתי. הוא הוסיף, כי אותו חבר מעוניין להיפגש איתי במלון חמישה כוכבים במקום בדירתי הצנועה. אמרתי לו שאין לי בעיה, רק שיגיד לי באיזה מלון ושאני כבר אגיע לשם. כשהגעתי ללובי של המלון, קיבלתי שיחת טלפון נוספת מהבחור. הוא אמר שהחבר שלו כבר נמצא למעלה בחדר ושאעלה אליו. כשנכנסתי לחדר קראתי בקול:"הגעתי!".
שמעתי מהמקלחת את קולו של הגבר אומר לי:"אני תיכף יוצא, חמודה". הקול ששמעתי היה נשמע לי מוכר. חשבתי שאני מדמיינת. "תרגישי בנוח", הוא אמר לי. הקול כעת נשמע לי אפילו יותר מוכר ממקודם. התחלתי לחשוד שאני מכירה את הבן אדם. חשבתי לעצמי שאולי כדאי שאעיף מבט בארנק שלו, בתעודת הזהות".
לא פחדת?
"לא. העדפתי לוודא שאני לא מכירה את הבן אדם, מאשר שאקלע לפדיחה. הכנסתי את ידי לכיס מכנסיו, הוצאתי במהירות את הארנק, פתחתי את תעודת הזהות וקיבלתי חושך בעיניים".
את מי ראית?
"ראיתי את אבא שלי, בעלה של אימי... הייתי בשוק מוחלט. הכנסתי את תעודת הזהות לארנק, פתחתי את הדלת וברחתי כול עוד רוחי בי. עליתי למעלית ורצתי לרכב שלי. התנשמתי בכבדות והתחלתי להניע. נסעתי כמו מטורפת, במהירות הכי גבוהה שנסעתי בחיי".
לאן נסעת? מה עשית?
"נסעתי לדירה שלי, הקאתי את נשמתי. צלצלתי לאימי ואמרתי לה: "אמא, תבדקי טוב מה אבא עושה". אימי נבהלה ושאלה למה אני מתכוונת. אמרתי לה שכדאי לה לבדוק את החשדות שלה נגדו. הרגשתי קצת מניאקית שהלשנתי על אבי, אבל ההלם היה חזק מידי. לא הייתה לי שליטה באותו רגע על מה שעשיתי. מאותו יום, הפסקתי לחלוטין לעסוק בליווי. אבי, שלא חשד בכלום, המשיך לממן את לימודיי וחזרתי לעבוד במלצרות".
לכאורה הסיפור הושתק ללא עקבות?
"אימי החלה לעקוב אחרי אבי והסתבר שהוא מבקר 'מידי פעם' אצל נערות ליווי, צחוק הגורל... אימי התעמתה עם אבי, הם הגיעו להסכם גירושין מכובד וסיימו את ברבנות את פרק חייהם המשותף. הסיפור נגמר והשאיר בי משקעים עמוקים. חבל שהגעתי לאן שהגעתי. חבל שהכול קרה. המציאות לעיתים באמת עולה על כל דמיון. היום אני שמחה שהכול מאחוריי. אני יודעת בוודאות שלעולם לא אגיע שוב למצב שבו הייתי. אני מקווה שהסיפור שלי יהווה לקח לבחורות אחרות ושאין שום הצדקה לחוסר מוסריות".
הכתבה פורסמה ב"שופינג מקומי" - www.sun4.co.il
ובפורטל הגירושין של ישראל www.gglove.co.il
